<h1>חדושי הר"ן — פסחים</h1>
<h2>דף פד מה</h2>
[פסחים כ"ו ע"א] שאני היכל דלתוכו עשוי, פירש"י ז"ל שאין הנאת צלו נאסרת לפי שאין זה דרך הנאתו, וא"ת והא לא כתיבה בה אכילה ואפי' שלא כדרך הנאתו ליתסר, י"ל דמעילה ילפא חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיבא בה אכילה, והא דאסרינן בפ' כל הצלמים [ע"ז מ"ח:] לישב בצילה של אשרה, היינו משום דאשרה עשוייה לצל והוא דרך הנאתו, ועוד דגבי ע"ז לא כתיבא בה אכילה, כ"כ בתוס', ולי נהי דשלא כדרך הנאתו היא, איסורא מיהא איכא, ור"י בן זכאי מפני צורך הרבים לשמוע דרשתו (היא) [היה] מתיר. והא הכא דלא אפשר וקא מכוין ואסיר, פי' דכיון דלא אפשר כדרכו אלא בטורח גדול לשלשל האומנים בתיבות לא אפשר מיקרי, ובדין הוא דהוה מצי אביי למימר הא מני ר"ש היא אלא דבעי לתרוצה אליבא דכ"ע. ותסברא ואמר(ינן) ריב"ל קול ומראה וריח אין בו משום מעילה, פירש"י ז"ל וכיון דמדאורייתא שרי כי לא אפשר אמאי אטרחוה רבנן, והקשה רת"ם ז"ל דהא בגרירא דליכא איסורא דאורייתא לפי שהוא חופר כלאחר יד, פליג רבא ואסר בלא אפשר וקא מיכוין, וכיון שכן מאי קא מוכח ליה אביי לרבא, אלא דה"פ דכיון דלא אסירא אלא מדרבנן כל שהיא לצורך גבוה כי הכא סברא הוא דאפי' איסורא דרבנן ליכא. מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא, וא"ת דהא תניא בפ' החליל [סוכה נ"ג.] דאשה בוררת חטים לאור של בית השואבה והשמן והפתילה היו של קדש כדאיתא התם, והיכי שרי והא אמרינן דאיסורא איכא, ובירושלמי נמי דייק מינה דקול ומראה אין בהם משום מעילה, וצ"ע. אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר, בדין הוא דהוה מצי למימר דס"ל כרבנן דאמרי והניחם שם מלמד שטעונין גניזה והוו להו שלשה כתובים ושלשה כתובי' ודאי אין מלמדין, אלא דעדיפא מיהא קאמר דאפי' לא ס"ל כרבנן ניחא דתרי מיעוטי כתיבי, ומיהו צ"ע למה לי תרי מיעוטי דהא בחד מיעוטא סגי.
